חרך הצצה לעבודת ה' התמירה של פאר ישראל הגר"י יוסף זצ"ל בליל הסדר, נפתח בפני מאזיני 'מהדורת הבוקר' של 'קול חי', עת התראיינה לבצלאל קאהן הרבנית יהודית יוסף. היא סיפרה על חווית החג במחיצת חמיה הדגול, על אווירת החיבה והנינוחות, על מנהגי והנהגות הרב וגם, איך נראים הסדרים הראשונים במשפחה בלי נוכחותו הכבירה.

"חלל גדול נפער בקרבנו. תהום פעורה", פותחת הרבנית יוסף. "אנחנו מרגשים בחסרונו של הרב רגע רגע, יום יום, ובפרט כשמגיעים החגים זה בכלל לא פשוט. לא נעים להגיד אנחנו בחג מזילים הרבה דמעות. כל קטע שנקרא בהגדה אנחנו נזכרים מה הרב אמר כאן, מה הוא סיפר".

על האווירה בבית עם התקדש ליל החג, סיפרה: "הוא היה מספר את ההגדה בחביבות, עם המון אהבה וסבלנות לילדים. היה אוהב שהכל יהיה באווירה טובה. בכלל, פסח היה החג של הילדים". דווקא מנהג האפיקומן החביב על ילדי ישראל, נתקל – לדבריה -בהתנגדות של הרב. "הוא היה נגד זה, כי זה מלמד את הילדים לגנוב. אצלנו זה היה יותר הצגה של הילדים: האפיקומן בתוך נרתיק יפה, והילדים מציגים שהם הולכים למצרים, דופקים בדלת של הבית, היו ניגשים לרב לשאול מאיפה באתם? – ממצרים, לאיפה הולכים? – לירושלים וכך הלאה".

"הילדים היו מחכים לליל הסדר. הוא היה נטו לילדים שהיו בראש מעייניו, הוא היה שואל אותם והם שואלים אותו. היו מכינים היטב כי הרי סבא ישאל, וגם הוא היה יושב אתם ומכין. זה היה החג של הילדים. הם היו מרותקים. מחכים למוצא פי הרב: מה ישאל, מה ידבר, אוירה מיוחדת מאוד לילדים ולנו".

"והאמת", אומרת הרבנית בגילוי לב, "שלבעלי הרב משה זה הכי קשה. אנחנו נשואים כמעט 28 שנים, 26 מתוכם עשינו במחיצת מרן. בעלי לא היה אף פעם ראש משפחה, לא ערך את הסדר לבד, ולעשות את הכל עם הזכרונות מהרב, זה לא קל".

לסיום אמרה: "אבא היה נערץ על כולם. החיסרון הוא – אני לא יכולה לתאר – כשאתה עוזב בית, לא הרגשתי שאני אורזת דברים גשמיים, אלא 20 שנה שיש בהם הרבה משמעות, על כל קיר ובלטה על הרצפה, להיזכר מה היה בו. זה לא היה ונעלם. זה נשאר ויישאר אתנו לעולמי עד ולא ישכח לעולם".

הראיון המלא: